צאל נ' סלקום בע"מ

פסק דין

התובע שבפני עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 21,629 ₪.

בכתב התביעה המקורי, עתר התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 11,729 ₪ בשל הפרת הסכם כטענתו. לטענתו הזמין 4 קווים מן הנתבעת, שני קוים עבור עובדת שלו ועבור בתה, ושניים נוספים, עבור הוריה של אותה עובדת. לטענתו מדובר בארבעה קווים הקשורים אליו, אשר הוא נושא בתשלומם ולפיכך הוא הגיש את התובענה.

התובע טוען עוד כי ביקש לעשות שימוש בשני מכשירים של חברת תקשורת אחרת ממנה עבר לנתבעת, אך הנתבעת סרבה לעשות כן. בנוסף סרבה הנתבעת למכור לו מכשירים אחרים שאינם כוללים חיבור לאינטרנט, למרות שמוכרן של הנתבעת הבטיח לו שיוכל לעשות כן.

בנוסף לנ"ל, חלקו של הנזק מיוחס לכך שלעובדת של התובע, עבורה רכש את אחד הקווים, נגרם נזק נפשי בגין המתנה ממושכת בשירות לקוחות אצל הנתבעת; כמו כן, התבקש פיצוי בגין נסיעות לבנקים לשם ביצוע הוראות קבע, לאחר שהנתבעת איבדה פקסים אותם שלח אליה התובע; בנוסף ביקש לחייב את הנתבעת בסך 40 ₪ לחודש בגין חיוב שלא כדין לטענתו.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי מדובר בניסיון של התובע להתחמק מחוב כלפיה וזאת לאחר שהתובע הוא שהפר את התקשרותו עם הנתבעת ובטל באופן חד צדדי את הוראות הקבע לתשלום השימוש החודשי. בגין החיוב בסך 40 ₪, טענה הנתבעת כי זיכתה זה מכבר את התובע. לאור מכלול טענותיה והעובדה כי תביעת התובע הינה מופרזת ומנופחת וללא כל בסיס, ביקשה לדחות את התביעה.

בסמוך למועד הדיון שהתקיים, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה ביקש להגדיל את סכום התביעה, בגין מה שהגדיר "טרוריזם טלפוני" וביקש לחייב את הנתבעת בקנס בסך 300 ₪ בגין 33 התקשרויות של נציגי הנתבעת למכשיר שבשימושו.

בישיבה ראשונה שהתקיימה, חזר התובע על טענותיו והוסיף גם כי הנתבעת מנעה ממנו לרכוש מכשיר בגלל שאינו דתי-יהודי. נציגת הנתבעת טענה כי מדובר בטענות חדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה. באשר לטענת התובע כי לא יכול היה לרכוש מכשיר שכן אינו דתי, טענה נציגת הנתבעת כי קיים מסלול שבו נמכרים מכשירים "כשרים", מסלול המיועד לאוכלוסיה דתית וככל הנראה מסלול זה לא התאים לתובע. בסיום הדיון עתר התובע לדחות את הדיון על מנת להגיש ראיות נוספות לביסוס תביעתו, ובנסיבות הענין משעלה קושי רב להבין את מהות התביעה ועילותיה אפשרתי לו לעשות כן, והמשך הדיון נדחה.

אף עובר לדיון השני לא הוגשו ראיות התומכות בטענות התובע והערפל לא הוסר. התובע הגיש לתיק בית המשפט מכתב לו קרא "צו" ואשר במסגרתו הודיע לנתבעת כי אם לא תחדל מהטרדתו יכנס צו זה לתוקף והיא תחוייב בפיצוי. התובע עתר פעם נוספת, להגדלת סכום הפיצוי ואף הוסיף כי הנתבעת חייבה אותו בעלויות מכשירים בסכומים הגבוהים ממחירי השוק.

בישיבה הנוספת שהתקיימה טען התובע כי תביעתו הינה מכח חוק הגנת הצרכן שכן הנתבעת פגעה ביהדות שלו, משלא מכרה לו מכשירים "כשרים". בנוסף, הוסיף כי ביקש לרכוש מכשירים מדור 2 ואילו הנתבעת סרבה וטענה כי היא מוכרת מכשירים מדור 3 בלבד. לטענתו הדבר הסב לו נזק שכן לא רצה לרכוש מכשירים מדור 3 הכוללים חבילת אינטרנט. עוד טען כי למרות ביטול ההתקשרות בינהם ולמרות שלא עשה שימוש בשני מכשירים, הנתבעת ממשיכה לחייב אותו בגין מכשירים אלה. לסיכום טען כי בנוסף לאמור, עילות התביעה כללו נזק פיזי לנכה; סירוב כוזב של הנתבעת למכור מכשירים מסוג מסוים ופיצוי בגין הטרדתו.

נציגת הנתבעת השיבה כי אין מניעה כי התובע ירכוש מכשירים "כשרים" אך היה עליו לעמוד בקריטריונים שנקבעו כמקובל לתכנית זו, לרבות חסימת שיחות נכנסות בשבת שכן מדובר בתוכנית "כשרה". באשר לטענה בענין המכשירים, טענה כי הנתבעת אינה יכולה לעשות שימוש במכשירים המובאים מחברה אחרת וכי היה על התובע לפנות לחברה ממנה רכש אותם. לאור זאת שבה וביקשה לדחות את התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות וטענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

טענותיו של התובע בדבר נזקים כביכול לא נתמכו בראיות ולמצער בראיות רלבנטיות; כך באשר לסכומים בהם חויב, כביכול, שלא כדין – לא הוצגו חשבוניות ו/או ראיות כלשהן.

באשר לנזקים נפשיים אשר נגרמו לאחר - הרי שלתובע אין עילה לתבוע אותם במסגרת תביעתו; לו אכן היה לדבר בסיס, הרי שעל הנפגע היה להגיש תביעה מתאימה שלא באמצעות התובע.

התביעה בגין הטרדות טלפוניות לא נתמכה בדבר; התובע טען כי הוטרד על ידי נציגי הנתבעת אך כאמור כשל מלתמוך טענות אלה בראיות.

טענתו בענין הפרה, כביכול, של חוק הגנת הצרכן, נטענה לראשונה בדיון השני ומכל מקום לא מצאתי כל בסיס לטענות אלה ו/או להתנהלות לא תקינה של הנתבעת. הסברי נציגת הנתבעת באשר לתנאי תוכנית המיועדת למגזר הדתי, היו מקובלים עלי ומכל מקום לא הוכח בפני כי נמנעה מן התובע זכות כלשהי בהתקשרותו עם הנתבעת.

מעבר לכך, יתר טענות התובע לא הוכחו ולא נתמכו בדבר. לתובע לא היו הסברים מדוע ביטל את הוראות הקבע עם הנתבעת ואף לא היו לו הסברים לחוב הנטען המיוחס לו.

לאור הנ"ל, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין שתי ישיבות, בסך 800 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, בתוך 15 ימים.